באחת השבתות בשנת 79', התכנסו בצומת בית ג'אן קבוצה של 7 משפחות שתכננו לעלות להתיישב בהר שזור. לפני כן הם כבר נפגשו מדי פעם בירושלים וניסו להגדיר לעצמם איזה סוג של ישוב הם רוצים להקים. הקבוצה התגבשה במסגרת לימודים באוניברסיטה העברית ואליהם הצטרפו גם מדריכים מהחברה להגנת הטבע מבתי ספר שדה בחצבה ועין גדי. אז אחרי קפה ואהלן מה נשמע ואחרי שצלחו בהצלחה את הכביש מראמה שהיה עוד יותר צר מהיום וכל עיקול היה סכנת נפשות, הלל הוציא מהתרמיל את השבשבת וכל החבורה התחילה להעפיל בשביל שעלה להר תוך כדי שהם בודקים את עוצמת הרוח שהלכה והתגברה ככל שהתקרבו מעלה. הם החליטו שאיפה שהמכשיר יראה שיש הכי הרבה רוח שם לא מתיישבים ובאמת כשהגיעו למצוק שממערב לפסגה הם ראו שיש משם נוף מדהים אבל גם רוח חזקה. אחרי שנהנו מהתצפית ומעוד קפה הם גלשו קצת במורד למטה ומצאו כי טוב ושם במדרון החליטו להקים את ביתם. אבל הכי מעניין היה שבדרך מעלה, תוך כדי בדיקת השבשבת, הם גילו דולינה יפה. ההתרגשות היתה גדולה ובו במקום הוחלט לשמר אותה ולשמור עליה. הדולינה הזאת כבר התפרסמה מאוד ומאז כל מי שמגיע לבקר בחרשים ולא ביקר בדולינה לא יצא ידי חובתו. לישוב הם תכננו לקרוא הר שזור אבל זה כבר היה תפוס ע"י מושב שזור וכפר סג'ור. ועדת השמות הציעה את השם חרשים לכבוד הישוב העתיק תל חרשים שבסמוך, אבל הם חששו שאנשים יבטאו את האות ח' בצירה במקום בקמץ ולכן הציעו מצידם את השם תליל, כשמו של הערוץ שבינם לבין הר חלוץ. ועדת השמות חשבה אחרת והם אלה שקבעו בסופו של דבר.
את הסיפור הזה שמעתי מחגית לביא מחרשים.
תצפית מהר שזור (מתוך ויקיפדיה)